אחרי שהפכנו בזה שוב ושוב, בדקנו והשוונו, החלטנו ללכת על זה. זה נחשב לאמיץ, אבל מצאנו בזה את היתרונות הרבים. לערוך בת מצווה לבני המשפחה בבית, כשאנחנו (ראה ערך בעלי ואני) מפיקים את האירוע. בכל התהליך הייתה מעורבת כמובן גם בת המצווה, אישרה בדברים חיוניים, ודפדפה במה שלא נראה לא חשוב במיוחד.
היתרונות
היתרונות העיקריים שעמדו לנגד עניינו בתהליך היו שזה יעשה בדיוק כמו שאנחנו רוצים, בלי פשרות כגון הוילונות של גן האירועים בצבע טורקיז מזעזע, שאינם משתלבים עם צבעי האדמה של שמלת אם כלת המצווה. בל נשכח שאירוע בבית מאפשר לך לבחור את מועד האירוע שמתאים לך, ופחות לכיוון המועדים הפנויים של גן האירועים. עוד יתרון שהתנוסס למול עינינו היה מושג שנקרא אינטימיות. כן, בית עושה את זה לאווירה של האירוע. משפחה מרגישה נינוחה יותר בטריטוריה של עצמה, וכך גם אורחיה.
יוצאים לדרך
אז יצאנו לדרך, כשהיה ברור, שהחיסרון הוא מידת ההשקעה הנדרשת מאיתנו כמפיקי האירוע. החלטנו על מועד, הודענו לאורחים, וצמצמנו לקרבה ראשונה. שוב כדי לשמור על הקשר הקרוב והאינטימי.
ברגע שהמועד נקבע, ארבעה שבועות מראש, התחלנו בתכנון. עיצוב החצר ותכנון הלוקיישן, ובמילים פחות מתיפייפות תכננו העמדה של הריהוט ופיזרו ברחבי הבית והחצר. כדי להרוויח מקומות ישיבה, החלטנו על ארוחה בסגנון המזנון הפתוח. המיקום של המזנון נקבע לפנים הבית, קרוב למטבח, רחוק מזבובים, ומפנה מקום לרחבה בה פזורים שולחנות וכיסאות האורחים.החצר הפכה לאזור הישיבה, וסגנונה הותאם לסגנון אליו אנחנו מתחברים. ספסלי זולה, מזרונים רכים ותואמים הושכרו מאחד מספקי הריהוט המתמתחים בהשכרת ציוד לאירועים. לעיצוב האווירה נוספו בדי מלגה, שמוסיפים נופך רך לצד תאורת חצר רכה, שפוזרה באמצעות בתי נר שנתלו על ענפים והונחו על שולחנות. בשביל הכניסה הוצבו גם לפידי אש, שתרמו לאווירה האותנטית אליה נכנסים האורחים.
אוכל, קדימה אוכל
אז כפי שהקדמתי לומר אפשר סגנון "עשה זאת בעצמך" ואפשר סגנון של קייטרינג. אנחנו בחרנו בדרך האמצע, שבה שלבנו מאכלים מעשיי ידינו בשילוב מאכלים מוכנים. לדוגמה, פסטה איכותית מתוצרת עצמית נקנתה ממפעל ביתי, ולצידה רטבים ללא חומרים משמרים. סלטים שולבו מקנוי ועד עשויי ועוד ועוד.
אוכל זה חשוב, אבל צריך לזכור שאוכל אוכלים בעיקר בעיניים. לכן עיצוב השולחן חשוב מאין כמותו. שולחן עץ כבד נמתח לאורך כל הסלון, ואפשר גישה של אורחים רעבים מכל הצדדים. במרכז השולחן הונחו פלטות חימום גדולות ומעוצבות בסגנון כפרי, שגנבו את כל ההצגה. עכשיו נותר לעצב כלים תואמים מסביב ובסגנון יותר מתון. הגישה היא פריט אחד דומיננטי, והיתר איכותיים אך משתלבים.
מה בגזרת הפנאי והבידור?
אז אוכל- יש, אווירה- יש. נותר להתייחס לחלקי הפאן של האירוע. כמו שאנחנו רוצים צלם חתונות לחתונה שלנו גם בבר או בת מצווה לא נרצה לשכוח, אז נוכל להסתדר עם מצלמה טובה וחובב צילום, אם בא לנו מעט להשקיע נשלם לאיש מקצוע. על אפיון המוזיקה החלטנו מיד. מוזיקת רקע מתאימה לאירוע משפחתי. מגבש כל קצוות של גיל, מין ותרבות. מה לעשות ככה מורכבת לה משפחה. הדוד השמרן מ"אנו באנו ארצה" ועד למתבגרת עם הנזם והג'ינס הקרוע. מכנה משותף אין, אבל מוזיקה אפשר לגוון, ולמצוא קונצנזוס. אומרים על שלמה ארצי שהוא קונצנזוס, אז בהחלט אפשר להתחיל איתו.
החלק שבו שברנו יותר את הראש היה נושא הבידור. מה יחבר בן זקונים, מפונק, בן חמש ובין לוחם סיירת קרבית. מה יאחד בין תינוק שאוכל כל מה שנקרה בדרכו ובין מבוגר שמחצית משיניו הן שתלים. אולי מענה רק לצעירים, אולי רק למבוגרים. זה דרש הרבה מאוד זמן אבל בסוף מצאנו את זה ממש מתחת לאף. ככה זה שמחפשים רחוק, מגלים שב'קרוב' דווקא לא בדקנו.
אז מצאנו בשכנות אלינו מפעילים בתחום החשיבה היצירתית. הם קרואים לעצמם "פלונטר", ולנו הם דווקא פתרו את המשבר. מעבר לכך שמשחקי החשיבה שלהם הם מענה לכל הגילאים, וכל אחד עושה בהם כמיטב הבנתו, המשחקים גם מאוד עיצובים ותורמים למראה של האירוע. כבר בכניסה למתחם הוצבו המשחקים כתפאורה של מעין רהיטי עץ מיוחדים. כל צורה וצורה היא מרקם חשיבתי, ומי שמתעמק גם פותר.
היתרון הוא שאפשר להשתמש בהווי במידה המתאימה לכל אורח. מי שמתנגד להפעיל את תאי החשיבה בסוף השבוע, פשוט לא ניגש. מי שמאותגר נכנס למשחק. ומניסיון שלנו, ההפעלה סחפה איתה הרבה מאוד מאורחי האירוע. האתגר היה רב, בן ואב התחרו על הצלחה בפתרון משחק החשיבה. ראש בראש הלכו אח באח, והאירוע קיבל הווי משלב, כי כולם היו עם כולם, או כולם נגד כולם.
רגע מרגש
נכון שבכתיבה אני מתמחה, אבל בכל מה שקשור לכתיבה שמעלה רגשות, אני לא שם. ככה זה אצלי. כל אחד והבעיה שלו. בכל זאת שעתיים לפני האירוע, הר געש נוצר בי, ודרש ממני לכתוב כמה מילים ליפה שלי. כשזה בוער, הכתיבה כבר באה בקלות. וכך שעה וחצי לפני האירוע נבנה גם החלק המרגש. אז נכון, שרגשנות בציבור נראית לי קלישאה גדולה, אבל מודה לרגע קטנטן אפילו התמכרתי. זה סחט כמה משיכות אף בקהל שצפה בי וביורשת מחובקות. באם נחנקת מדמעות, ובכמה תמונות רקע שהתחלפו מאחור, והזכירו מאיפה כל זה התחיל ועד היום.
לסיכומו של עניין
במבט לאחור, היה שווה כל פיסת זמן שהשקענו באירוע המשפחתי והאינטימי שלנו. דבר ראשון היה שווה כי כלת המצווה הייתה בעננים, וזה בפני עצמו היה דבר חשוב מאין כמותו. הרווחנו זמן משפחתי נטו, חיברנו עולמות באירוע אחד. אחרי הכול, כמה פעמים יוצא להפגיש את שני הצדדים של ההורים במקום אינטימי. לא מפואר וגם לא זול. יצרנו משהו שאהבנו באמת. מה שאף גן אירועים לא ייתן לנו אף פעם לגמרי.
התמונות בכתבה באדיבותpetit gateau