כשהאירוע והרשת החברתית נפגשים

מפיקים חגיגה
 הנוער של היום מקיים חלק ניכר מהחיים החברתיים שלו במסגרות של רשתות חברתיות וירטואליות כאלו או אחרות. פייסבוק, אינסטגרם, סלפי והאשטאג הפכו לביטויים שגורים המהווים חלק בלתי נפרד ממארג החיים החברתיים. כיצד ניתן לשלב בין אירועים משפחתיים ובין האפשרויות הטכנולוגיות שמציע לנו העידן הוירטואלי?

להקים דף ארוע בפייסבוק, או לא להקים דף ארוע בפייסבוק?

כיום, הקמת דף אירוע בפייסבוק הוא מטלה פשוטה שיכולה לקחת מספר דקות. לאחר הקמת דף האירוע אפשר לדאוג באמצעותו להזמנות, לעקוב אחר אישורי ההגעה ואף לפרסם בדף האירוע דברים הנוגעים אליו, החל ממידע אינפורמטיבי כגון מיקום, שעה או דרכי הגעה וכלה בשיתוף תמונות ופוסטים הנוגעים לארוע. השאלה היא האם כדאי להשתמש בדרך זו כדאי להגיע לכל מוזמני הארוע?
רשתות חברתיות

התשובה על כך אינה כה פשוטה. מצד אחד, מרבית בני הדור הצעיר יותר, בני ה- 12-13 לדוגמה, יקפידו להתעדכן בהזמנות השונות אשר הם מקבלים ברשת, אולם קיימים גם משתתפים אשר עלולים למצוא את עצמם מחוץ למעגל מסיבות שונות. ישנם אלו אשר אינם בודקים ומתעדכנים באופן שוטף בנעשה ברשת החברתית הנפוצה, אחרים שמייחסים פחות חשיבות להזמנה באמצעות הפייסבוק לעומת הזמנה קונבנציונלית, מודפסת על נייר, אשר מגיעה אל תיבת הדואר.

ריבוי המשחקים ברשת החברתית גם הוא תורם להורדת יעילות ההזמנה באמצעות הרשת בגלל ריבוי ההזמנות. כאותו ילד אשר צעק "זאב, זאב" עד כי כאשר הופיע הזאב האמיתי כבר לא ניתנה לו תשומת לב מספקת, אותו המצב נכון גם להזמנות באמצעות דפי ארוע אשר לעתים נבלעות בשלל ההזמנות למשחקים והזמנות מסחריות שונות.

לצלם, לרכז, ולהדפיס

דרך נוספת בה ניתן מקום של כבוד עבור מדיה חברתית באירועים משפחתיים היא דווקא באמצעות צילומים שנעשים על ידי משתתפי האירוע. כיוון שהיום כל סמארטפון מצויד במצלמה משוכללת, רבים מהמשתתפים באירוע נוהגים לצלם הן את הארוע והן את עצמם בסלפיז כאלו ואחרים. תמונות אלו מועלות לרשתות חברתיות שונות ובעיקר לרשת האינסטגרם.

אחד המנהגים המקובלים כיום הוא ליידע את האורחים באירוע לגבי ההאשטאג המשמש לריכוז כל תמונות האירוע ושימוש בתמונות אלו במהלך האירוע ולאחריו. את התמונות שהאורחים מעלים למדיה החברתית ניתן להקרין בזמן האירוע על מסכי ענק, להדפיס ולחלק לאורחים כמגנטים או להדפיס אלבום תמונות המורכב מאותן התמונות שהועלו לרשת.

באירועים רבים אף נהוג להקים מיני אתר או בלוג אשר מרכז את תמונות הארוע ומאפשר למשתתפים בו להיזכר בפרטי האירוע, באמצעות התמונות שהועלו ורוכזו במהלכו על ידי המשתתפים.

אם אי אפשר לנצח, אולי כדאי להצטרף?

אצל בני הדור המבוגר יותר קיימת לעיתים קרובות השאלה האם תופעה זו של הפצת תמונות ברשת של אירועים סגורים היא בכלל תופעה חיובית. אחד מחצי הביקורת נוגע לתמונות הסלפי הכל כך נפוצות והערכים שתמונות אלו מעבירות של התרכזות במראה החיצוני וב"עצמי". ביקורות אחרות נוגעות לעניין השמירה על הפרטיות. הבעיה בכל הביקורות הללו היא שהן אינן מספקות דרך להילחם בתופעה או דרך חלופית המספקת את המשתתפים.

כך יוצא, שבין אם תרצו או לא תרצו, תמונות וסלפיז מהאירוע החברתי או המשפחתי יופיעו ברשת. השאלה היא על כן לא מה ניתן לעשות כדי למנוע את התופעה אלא איך ניתן להפיק את המירב מתופעה שאותה לא נוכל ממילא למנוע.


Share on Facebook
לא הבנתי