הגעת לגיל שאפשר להתחיל!

זה לא פשוט להכיר בעובדה שהילד שלכם כבר אינו ילד. הוא גדל ובגיל שלוש עשרה הוא כבר בתווך שבין נער לילד. ההורים לא יודעים פעמים רבות כיצד "לאכול" את הגדילה וההתפתחות של הילד שלהם.

איך הבלבול הזה בא לידי ביטוי?

ההורים לא יודעים פעמים רבות כיצד להתייחס לנער או לנערה בני ה 12-13, האם להתייחס אליהם כילדים גדולים או אולי דווקא כמבוגרים צעירים? הבלבול מגיע לא סתם. הילדים או הנערים בגיל ההתבגרות נמצאים ממש בתפר הזה שבין גדול לקטן ולעיתים רבות אף להם המצב הזה קשה. בשלב הזה בני הנוער בונים לעצמם זהות, הם מגבשים את ה"אני" שלהם ולמעשה מבססים את היותם בני אדם חושבים, ייחודיים ובעלי דעות אישיות משל עצמם. לא פעם אנחנו שומעים על "מרד הנעורים" של הנערים והנערות בגילאים האלה שבין 11-12 ועד 18 ולעיתים אפילו גיל קצת יותר מבוגר. המרד של הנערים בדרך כלל מקבל צורה של התנהגות מוחצנת אשר עוזרת להם להגדיר את העצמי שלהם: הם (בדרך כלל ההורים) – משהו אחד ואילו אני (המתבגר) – ההיפך הגמור מהם. עוד נדבך חשוב הוא ההפרדה בין איך ומי שאני – מתבגר לבין מי שהייתי – ילד.

הדרך בה בוחרים לרוב בני הנוער לעשות זאת היא על ידי נקיטת מספר פעולות:

לסיכום: אילו הם הדברים העיקריים והמהותיים בהם ניתן לראות את הרצון למעבר מילדות לבגרות אצל הנערים והנערות בגילאי 12-13 , כמובן שכל נער ונערה הם ייחודיים ומיוחדים ולכל אחד נוספים האפיונים שלהם. אך, ניתן לסכם ולומר שבקרב רוב בני הנוער נוכל למצוא את הרצון לבצע שינוי, המתחיל בגילאים אילו.